אני? זה לא מה שחשבתם
זהו החלטתי לקפוץ לשלולית הציבורית ולפתוח בלוג.
המחשבה מקננת בי כבר כמה שנים,
מציצה מתבוננת על הנוף וחוזרת לנמנם .
אז מה השתנה היום?
- יש דברים שצריכים להתבשל לאט על אש קטנה .
- "קורונה טיים, BIG TIME".
ימים שלמים שאני מנהלת שיחות עם עצמי ואיתי שבדרך כלל זה בסדר, אני ועצמי כבר הרבה זמן ביחד ובשנים האחרונות למדנו להסתדר. ( קצת אחרי גיל 50 +- למי ששואל). כן כבר אמרתי שאני בקטע של בישול איטי.
בתור נערה "מאותגרת חברתית" כתבתי את כל מה שהיה לי להגיד לעולם במחברת עם כריכה רכה, סוג של יומן שנתן לי מענה לצורך להגיד את כל מה שאני רוצה בלי לחשוש מביקורת.
הנה אמרתי את זה עכשיו אל מול האומה. כי בעולם שגדלתי היה חשוב להיות בסדר. אחרת מה יגידו השכנים?
אז בתור "מורדת בשקל" (אז זה היה מורדת בגרוש וחצי) עשיתי הכל כדי שיהיה לשכנים מה להגיד. מצד שני כשהייתי צריכה להגיד בעצמי, די נגמרו לי המילים. למה? עוד נגיע לזה בהמשך.
בפעם הקודמת כשהצורך צף הייתי עם עצמי בים המלח, המון מחשבות התרוצצו לי בראש אז לקחתי מחברת (הפעם עם כריכה קשה) והתחלתי לכתוב, עד שחזרתי הביתה הדחף נרגע והמחברת הלא מסומנת נטמעה אי שם בין כל ההתחלות שממתינות לתורן.
בסדר סיבה מצוינת לעבור לכתוב על קובץ במחשב, (עם גיבוי בענן) ואז תמיד אפשר לעשות search ולמצוא את המסמך .
אז למה בכל זאת לצאת מאזור הנוחות?
כאן הקורונה נכנסת לתמונה.
"אֵין סַכִּין מִתְחַדֶּדֶת אֶלָּא בְּיָרֵךְ שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ"
בעולם שלפני הקורונה אחד האתגרים בעבודה כיזמת עצמאית היה שבעסק קטן כשאת הבעלים המתכננת והמוציאה לפועל חלק ניכר מהזמן את עובדת לבד.
בעולם של היום "קורונה טיים" כשעיקר העבודה מתמקדת בתכנון פעילות לימים שאחרי, לא מצאתי מסגרת שתיתן לי את המקום לבטא את מה שיש לי להגיד וגם לקבל על זה משוב. (רציתי לכתוב שאשמח לחדד איתכם סכינים, אבל זה לא נשמע טוב), משוב, התייחסות, הבעת דעה, רק לא ביקורת!
מכירים את הקלישאה "ביקורת בונה" ?
מניסיוני אין חיה כזאת!
בחוויית החיים שלי, כל פעם שדיברו איתי על "ביקורת בונה", עלה מזה יותר משמץ ריח של התנשאות, " אני רק רוצה לעזור, כי אני יודע יותר, מבין יותר, מנוסה יותר ובאופן כללי יותר" ………
אבל אם אתם חושבים אחרת אשמח לקבל דוגמאות.
ולסיכום
עדיין אין לי מושג לאן הבלוג הזה ילך, אבל, קרוב לוודאי שזה לא יהיה מה שחשבתם.
